יונה דורון    עריכה ספרותית  |||  ספרות צללים  |||  עריכה לשונית ||| כתיבה והפקה של ביוגרפיות  ||| שכתוב  |||  נִקּוּד 

 



 

עין אונים  יורם שושני


מכריכת הספר:
עין אונים מביא את סיפורו של קיבוץ בשנים הפרועות והתמימות שבין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת לבנון הראשונה. בסגנון שובה ששלובים בו הומור, חדות וקרבה אמיתית לאדמה ולבניה, פורש המחבר את סיפורה של צורת חיים שהתמימות בבסיסה, והציניות של שנות האלף השלישי שמטה את הקרקע מתחת לרגליה.

יורם שושני, בן קיבוץ וניצוֹל המלחמות של התקופה בה עוסק הספר, שריד התמימות ופליט הקיבוץ שבמדרון, אינו לוקח את העניין ברצינות מוגזמת, אבל איננו מצליח להסתיר את געגועיו אל הקיבוץ.

פסקה מהספר, על התקציב של חבר הקיבוץ:
"בתקציב הריהוט אפשר לקנות מיטת זוגית ראויה לשמה אחת בחיים, או שני ארונות בגדים ביובל, או שלושה שולחנות כתיבה – אבל מי כותב. לעומת זאת מחלקים סיגריות, מהסוג הזול, באופן חופשי. מהו הסוג הזול, תשאלו? "דפנה" או "אודם" – סיגריה ללא פילטר, מאלה שאתה אוכל עשרה אחוזים מהן, מעשן שישים אחוזים, בתנאי שלא נתקעה בה בטעות פיסה מהכובע של האורז, וגם אז תתפלל שהוא מקש, וזורק את היתר. ריחה כריח זבל סוסים מיובש וטחון ומושכים אותה פשוט מהחבילה שבמועדון החברים, ליד המיחם של הקפה-תה. כלומר, אם אין לך יחסים עם ציפה האחראית, שהיא סרבנית גברים ידועה, אתה יכול לחדש את המלאי רק בשעות הפתיחה. אבל אם אתה ממש לחוץ והמועדון סגור ואין לך כאמור משהו עם ציפה, אתה יכול למצוא קופסאות מותחלות בכל מיני מקומות בקיבוץ: ברחבה הקטנה שליד חדר האוכל, אם לא הקדימו אותך כי זה המקום הראשון שבו יחפשו הלחוצים, במקלחת הציבורית, אבל שם זה לרוב מעט לח אם לא רטוב, ובמועדון החברים, אם הוא פתוח, אבל אז אתה יכול כבר לקחת קופסה חדשה."

דברים שנכתבו על הספר ברשת:
ביקורת על הספר באתר נוריתה

איפה ניתן להשיג: בהוצאת סער ובחנויות הספרים (אפשר להזמין)
269 עמודים, בכריכה רכה
עיצוב כריכה: רונית שושני

לייבסיטי - בניית אתרים