חשיבות התחקיר המקדים


לקורא המרוצה זה נראה כל כך מובן מאליו שרופא המשפחה שבלב הרומן באמת בקיא ברזי רפואת המשפחה, ואם הוא ממליץ על שילוב תרופות מסוים או מבטיח שאין צורך בטיפול, הוא יודע מה הוא עושה. וההשפלה שחוֹוָה הגיבורה? היא אותנטית ואמינה כאילו הכותב מכיר במדויק את תחושותיה ויודע מדוע אינה קמה ובורחת. הילד המספר אכן משתמש בדימויים ובשפה הנהוגה אצל בני גילו, והאֵם הנוקשה שעלתה ארצה מרוסיה עדיין אינה מעיזה להתבטא נגד השלטון גם אם היא חיה בישראל כבר עשרים שנה. הטייס יודע לתאר כל פרט ב מטוס המסוים שהוא מטיס. לכל דמות יש שפה משלה, עולם דימויים משלה ולא פעם גם תחום מקצועי שהיא שולטת בו.

כדי שכל אלה יהיו אותנטיים הסופר יכול להסתמך גם על דמויות בסביבתו הקרובה, אבל לא די בכך. כל עוד אינו כותב על עצמו בלבד ורק מנקודת מבטו, בדרך כלל נחוצה גם עבודת תחקיר. כתבת על בעל חנות מכולת? דוגמנית? איש סייבר שהצליח לפרוץ למחשב של האויב, של המתחרה העסקי שלו או של אהובתו? אספן אמנות, רהיטים עתיקים או מטבעות? מנתח פלסטי? משחזר יצירות אמנות? כדאי שתלמד מהעוסקים בתחומים האלה בבואך לכתוב עליהם.

כדי שלא תכתוב על איש מחשבים שיכול לבצע לבדו ביומיים פרויקט שכיום מצריך מערך של 350 אנשי פיתוח שעובדים שנה שלמה, או על רץ מרתון שמצליח לרוץ רק בכוח הרצון ללא אימון, או על טייס שמפעיל פונקציה שלא קיימת כלל במטוס שבו הושבת אותו.

מאיר שלו סיפר בראיון לרגל פרסום ספרו "אל תספר לאחיך", מה עשה כדי להכיר את עולמו של אחד מגיבורי הספר, גבר יפה מראה. לכאורה אין פשוט מזה. אבל כדי לדעת באמת מה מרגיש גבר יפה, הוא פנה אל תריסר גברים שיופיים בולט וביקש להיפגש ולשוחח איתם. כך למד ביסודיות כיצד משפיעה אטרקטיביות חיצונית על גברים.

אז נכון, הסופר יכול להמציא עולם שאיננו קיים, לברוא בו דמויות ולהדביק להן תכונות אופי כרצונו, אבל בתוך העולם המומצא הזה חייב להתקיים היגיון פנימי, עם מניעים סבירים למעשיהן של הדמויות ותיאור מהימן של עולמן ותחומי העיסוק שלהן. הקורא ירצה לחוש שבאמת "היית שם" וראית הכול, גם אם מדובר ברומן היסטורי או במדע בדיוני.

להקליד ספר בינוני, במשיכה אחת, אפשר גם תוך שבוע ימים. לא במקרה, עבור סופרים קנוניים כתיבת ספר אורכת בדרך בין שנתיים לעשר שנים (אם כי יש יוצאים מהכלל. למשל אשכול נבו כתב את ספרו "גבר נכנס בפרדס", שיש בו שלוש נובלות מצוינות, בשלושת הסגרים של ימי הקורונה, נובלה אחת לכל סגר, כולל התחקירים הנחוצים).

זיופים וקיצורי דרך בתחקיר עלולים לייצר תחושה של שרלטנות וחוסר אותנטיות ולהרחיק את הקוראים.